Vayedaber

Shabbath

Daf 66b

משנה: הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּץ אַמּוֹת פָּטוּר. אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּץ אַמּוֹת חַייָב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת חַייָב:

Traduction

Celui qui jette dans la mer à une distance de 4 coudées n’est pas coupable. S’il y a une flaque d’eau marécageuse où la voie publique passe, on est coupable en y jetant un objet à 4 coudées. Quelle sera au plus la profondeur d’un tel marais? Un peu moins de 10 palmes c’est une voie publique, interdite.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הזורק בים ארבע אמות פטור. בגמרא קאמר דלאו דוקא ד' אמות ואפי' יותר שהרי כל הים אינו אלא כרמלית ואין בו חיוב אלא הואיל ושיעור החיוב בר''ה ד' אמות נקט נמי הפטור בכרמלית ד' אמות:

אם היה רקק מים. שיש בהם רפש וטיט ונקרא רקק ור''ה מהלכת בו דעבידי דרבים מהלכין שם:

וכמה היא. עמקו של רקק שיהא לו דין ר''ה ולא כרמלית:

פחות מעשרה טפחים. דשכיח דמהלכין בו ואם הוא יותר כרמלית הוא:

רקק מים וכו'. בגמ' קאמר הא דהדר תנא לה לאשמועינן שאפי' אין מהלכין בו אלא ע''י הדחק ר''ה הוא דהילוך ע''י הדחק שמיה הילוך:

משנה: הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיִּבָּשָׁה לַיָּם וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶירְתָּהּ פָּטוּר. סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָזוֹ מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמּוּקָּפוֹת אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ:

Traduction

Celui qui jette un objet de la mer sur le rivage, ou du rivage sur la mer, ou de la mer dans un vaisseau, ou d’un vaisseau dans la mer, ou d’un vaisseau sur l’autre, n’est pas coupable. Quant aux vaisseaux attachés ensemble, on peut transporter de l’un à l’autre; sinon, fussent-ils attenant l’un à l’autre, c’est interdit.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הזורק מן הים ליבש'. זהו מכרמלית לר''ה או איפכא:

ומן הים לספינה. מכרמלית לרה''י או איפכא ומשום סיפא נקט לה:

ומן הספינה לחברתה. דהוי מרה''י לרה''י וקמ''ל דאפי' יש הפסק ביניהן אפ''ה פטור דליכא אלא איסורא כדקתני בסיפא:

ספינות קשורות זו בזו. והן של שני בני אדם מטלטלין מזו לזו וע''י עירוב ואם אינן קשורות אע''פ שמוקפות שהן סמוכות זו לזו אין מטלטלין מזו לזו ולא מהני עירוב מכיון שיש אויר כרמלית מפסיק ביניהן:

הלכה: ד'. לֹא סוֹף דָּבָר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּיָּם. אֶלָּא אֲפִילוּ זָרַק בְּכָל הַיָּם פָּטוּר. שֶׁכָּל הַיָּם נִקְרָא כַרְמְלִית.

Traduction

Ce n’est pas seulement à une distance de 4 coudées en mer (§ 4), qu’il y a dispense, mais dans toute la mer, car elle est considérée comme Karmelit.

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא סוף דבר ארבע אמות בים וכו'. כדפרישית במתני':

הלכה: ג'. מַתְנִיתִין בְּשֶׁאֵין שָׁם חוֹר. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם חוֹר מַחְלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַכּוֹתֶל 66b כְּגָמוּם. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִן. אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַכּוֹתֶל כְּגָמוּם. וְאִם לָאו אֵין אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַכּוֹתֶל כְּגָמוּם אֶלָּא כְסָתוּם. רַב חִסְדָּא אָמַר. בְּמוֹדֵד לוּכְסוֹן. וְאֵין סוֹפָהּ לֵירֵד. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה דְבֵילָה שְׁמֵינָה וְהִיא נִיטּוֹחָה. רִבִּי חַגַּי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שִׁיפּוּעַ מַדְרֵיגָה כִלְמַטָּן. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן זְרָעִים נֶהֱנִין מִן הַמַּדְרֵיגָה. בְּרַם הָכָא דֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת שָׁפִין בָהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. אִילּוּ אָמַר. כְּשֶׁהָיָה שָׁם חוֹר וְהִיא נֶהֱנִית מִן הַחוֹר כְּשֵׁם שֶׁהַזְּרָעִים נֶהֱנִין מִן הַמַּדְרֵיגָה. יְאוּת.

Traduction

Ce que la Mishna dit de l’objet ''jeté sur un mur'' a lieu s’il n’y a pas de trou; mais si le mur est percé d’un trou et l’objet s’y est arrêté, c’est un cas en discussion entre R. Meir et les autres sages: selon R. Meir, soit que ce trou forme un espace de 4 palmes carrés, soit qu’il est inférieur, on suppose toujours ce mur percé d’autant, de sorte qu’il constitue un domaine différent et entraîne la pénalité du placement; selon les autres sages, si le trou comprend un tel espace, le mur est supposé coupé, au point de vue du déplacement interdit, et au cas contraire le trou est considéré comme annulé, ou bouché, sans entraîner la pénalité – (465)Suit un passage traduit au (Kilayim 6, 2)..

Pnei Moshe non traduit

גמ' מתניתא. דקתני בכותל סתם בשאין שם חור בכותל מיירי ודנח בכותל כדמוקי לה לקמן בדבילה שמינה אבל אם יש שם חור ונח בחור בזה תליא במחלוקת רבי מאיר וחכמים ששנינו בברייתא זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא ר''מ מחייב וחכמים פוטרין ומפר' ואזיל לפלוגתייהו:

על דעתיה דר''מ בין שיש בו ד' על ד' בין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום. כלומר דטעמא דר''מ דס''ל חוקקין להשלים ורואין את הכותל כאלו חתוך וחקוק הוא והיינו מפני שדרך החורין שהן לצד רשות הרבים שמפולשין הן לרשות הרבים ומבפנים הם רחבים ארבעה אבל לא מבחוץ לצד רה''ר שהוא הולך ומיצר והחפץ שנח בו אינו חוזר לאחוריו וקסבר ר''מ דמכיון שהכותל הוא עב וראוי לחוק בי שהרי יש בה חור מבפנים ארבעה אע''פ שאין בו רחב ארבעה מבחוץ במקום שנח החפץ רואין אותו כאלו הוא זה החור גמום ומפולש ברחב ד' על ד' ועל דעתייהו דרבנן אם יש בו במקום שנח מבחוץ ד' על ד' את רואה את הכותל כאלו כולו החור שבכותל גמום ומפולש והוי כנח ברה''י אבל אין מבחוץ רחב ד' על ד' אין רואין אותו כאילו הוא מפולש אלא כסתום הוא ופטור. והא דנקיט אליבא דרבנן את רואה את הכותל כגמום לאו דבעי שיהא מפולש לרה''י בדוקא דהא ודאי ליתא שהרי למעלה מי' נחה ואם יש בחור מבחוץ רוחב ד' על ד' הוי רה''י אפי' אינו מפולש למבפנים אלא דה''ק דדינא כמו שהיה גמום ומפולש לרה''י:

רב חסדא אמר במוקד לוכסין. אמתני' קאי דקתני בכותל והא לא נח ומיקי לה בכותל משופע והוא באלכסון ופריך ואכתי וכי אין סופה לירד להדבר אשר זרק ונח בו דמ''מ לאו הנחה מיקריא שהרי מתגלגל ויורד:

תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה. בכותל ולא צריכין לכותל מדרון:

לית הדא אמרה שיפוע מדרגה כלמטן. התם בפ''ו דכלאים בהלכה ב' היא דקאי ששנינו שם אף הנוטע שורה אחת בארץ ואחת במדרגה והוא מקום שיפוע בארץ אם גבוה המדרגה מן הארץ עשרה טפחים אין מצטרפת עם השורה התחתונה להיות נחשבת ככרם ואם לאו ה''ז מצטרפת עמה ובעי שם בגמרא אם מקום השיפוע שבמדרגה כלמטן נחשבת ולענין שתצטרף עם השורה שבארץ אם יש שם עוד שורה תחתיה או שיפוע המדרגה כלמעלה נחשבת והדר פשיט לה התם דשיפוע המדרגה לעולם כלמעלה נחשבת היא ובתר הכי מייתי להא דהכא תמן תנינן הזורק ד' אמות בכותל וכו' עד תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה והדר מקשי עלה ר' חגיי קומי ר' יוסי והייני הא דהכא וכי לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן נחשבת הדא מקשינן אהאי אוקימתא דרב חסדא דמוקי בכותל מדרון ונח בהשיפוע דלאו כלום הוא שהרי סוף החפץ לירד אלמא לא חשבינן כאלו נח ומשום שהשיפוע כלמטה נחשבת וכלומר שהחפץ שבה למקום שלמטה יורד ונמשך הוא דאלו היה מקום השיפוע נחשב כלמעלה א''כ מה שנח בשיפוע הרי הוא כאלו נח למעלה בארץ וקשיא להא דפשטינן לעיל לענין כרם דשיפוע המדרגה כלמעלה היא:

אמר ליה. שאני היא תמן בהא דלעיל שם בשורה הנטועה בשיפוע המדרגה שהזרעים נהנין מן המדרגה כלומר כל מה שנזרע או נטוע בה נהנין הן ויונקין משם והרי הן כנחין ולפיכך השורה הנטוע בשיפוע כאלו נטועה למעלה מחשבינן לה ואינה מצטרפת עם השורה התחתונה שבארץ לפי שכל המדריגה כמקום בפ''ע היא אבל הכא שזרק ונח בשיפוע הכותל או התל והרי זה כמדרגה לא הוי הנחה לפי שדרך בני אדם להיות שפין בה ע''י מהלך רגליהן ונישוף אותו החפץ ונופל היא למטה:

אילו אמר כשהיה שם חור. כלומר אילו הוה מוקי לה רב חסדא בשהיה שם חור בכותל ונח בחור שפיר הויא דומיא לדהתם שהוא נהנה מן החור כלומר שנח שם כשם שהזרעים נהנין מן המדרגה ויאות הוה להאי אוקימתא אבל השתא דאוקי לה שנחה במקום המדרון סתם לא דמיא להאי דמדרגה והלכך פרכינן עלה כדלעיל:

רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁהָיָה הַמָּקוֹם מוֹנְדְּרָן. כְּהָדָא דְתַנִּינָן. זָרַק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת חַייָב: אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהִיא שֶׁנָּחָה.

Traduction

R. Yossa ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan qu’il s’agit d’un mur en pente; c’est ce qui explique la fin: ''si, l’ayant jeté à 4 coudées, il revient à une distance moindre, on est pourtant coupable''; c’est que, vint dire R. Hiskia ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, il y a eu un léger arrêt au-delà.

Pnei Moshe non traduit

בשהיה מקום מונדרין בהדא דתנינן וכו' ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב כלומר להדא דתנינן בסיפא דאם זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב מיירי כשהיה המקום מדרון שאע''פ שמתחלה היה עומד לכך שתחזור ותתגלגל אפילו כן מכיון שנתכוין לזרוק למקום החיוב חייב:

אתא ר' חזקיה ור' אבוהו. וקאמרי בשם ר' יוחנן דדוקא והיא שנחה ע''ג משהו חוץ לד' אמות כדפרישית במתני':

וְלָמָּה תְנִינָתָהּ תְּרֵין זִימְנִין. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵי רְקָקִים. אֶחָד הָרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ וְאֶחָד אֵין הָרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ אֶלָּא כְשֶׁהֵן נִדְחָקִין. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְאֵין הָרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ אֶלָּא כְשֶׁהֵן נִדְחָקִין אֵינוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא.

Traduction

Pourquoi la Mishna défend-elle, à 2 reprises, de ''jeter un objet dans une mare d’eau, traversée par la voie publique''? C’est que, dit R. Hanina au nom de R. Pinhas, il peut y avoir 2 de ces mares, dont l’une est traversée par le public et dont l’autre ne l’est qu’en cas de nécessité absolue. Or, en raison de cette dernière considération, on aurait pu supposer que la seconde mare est envisagée comme un bien particulier; on a donc répété la règle à son égard en la désignant aussi comme voie publique.

Pnei Moshe non traduit

ולמה תנינתה תרין זמנין. להאי דינא דרקק:

בשהיו שני רקקים וכו'. כלו' ואפי' יש כאן אצלו אחד שמהלכין בו שלא ע''י הדחק דמהו דתימא דזה השני שאין בו הילוך אלא ע''י הדחק לא הוי ר''ה אלא כרה''י כלומר דלאו שם ר''ה עליו קמ''ל דאפ''ה ר''ה נקרא דלעולם הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך:

Shabbath

Daf 67a

הלכה: ה'. 67a אַבָּא בַּר רַב חוּנָא אָמַר. בִּקְשׁוּרוֹת בְּגָמֵי. רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן אָמַר. וְהֵן שֶׁעֵירִיבוּ. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. חַד אָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָא וּמָאן אֲמַר דָא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוּסֵה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. אֲפִילוּ אֵינָן גְבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. הֲווֵי דוּ אָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבָּעָה.

Traduction

Aba b. R. Houna dit qu’il suffit que ces vaisseaux sont joints par des lianes. Toutefois, ajoute R. Yossé b. R. Aboun, ils devront être unis par la jonction symbolique de l’eruv. R. Hiya et R. Imi, tous deux au nom de R. Eliézer, disent des avis différents au sujet de l’intervalle admis: l’un ne permet pas qu’il ait 4 palmes; l’autre l’autorise; on ne savait pas qui avait exprimé chacune de ces opinions. Mais de ce que R. Yassa, ou R. Jacob b. Zabdi, ou R. Hiya, dit au nom de R. Eliézer: si même les vaisseaux n’ont pas une hauteur de 10 palmes, ne constituant donc pas de domaine spécial, on peut pourtant y déplacer des objets; il résulte que R. Hiya a émis l’avis d’exiger un intervalle inférieur à 4 palmes (466)Sans quoi, il va sans dire que des emplacements larges de 4 et inférieurs à 10 sont permis à titre de Karmelith..

Pnei Moshe non traduit

גמ' בקשורות בגמי. כלו' אפילו קשורות בגמי בעלמא מטלטלין מזו לזו ע''י עירוב וכדקאמר ר' יוסי בר' בון והן שעירבו בדוקא הוא דאיירי במתני':

כשאין ביניהן. אויר מפסיק ברחב ארבעה שאם יש ביניהן רחב ארבעה הרי יש שיעור רוחב כרמלית מפסיק בין זו לזו ולא מהני עירוב ואידך אמר שאפי' רוחב ארבעה מפסיק ביניהן אינו מבטל העירוב:

מן מה דאמר ר' יוסי בשם ר' אלעזר אפילו אינן גבוהות עשרה. כלו' אפי' הגובה של הספינות שהוא למעלה מן המים אין בו עשרה הוי דשמעינן דר' אלעזר דהוא דאמר שצריך שלא יהא ביניהן רוחב ארבעה מפני שזהו דין כרמלית כל שרחב ארבעה ואינה גבוה עשרה ואם הספינות אינן גבוהות עשרה מעל פני המים הרי אויר כרמלית מפסיק ביניהן דאלו למ''ד שצריך שיהו הספינות גבוהות עשרה מעל פני המים ואז יש להן דין רה''י ולא מחשבינן לחלל עומקה משום שאינו ניכר מבחוץ שעומקה בתוך המים היא א''כ לדידיה אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה לא איכפת לן מידי שהרי אויר כרמלית הוא ודינו ככרמלית שאינה תופסת אלא עד עשרה ולמעלה מזה מקום פטור הוא ומכיון שהן גבוהות עשרה למעלה מן המים אין כאן אויר כרמלית מפסיק ביניהן שיבטל העירוב. וכן אמר ר' חנניא בריה דר' הילל דדוקא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה דאז אויר הכרמלית ככרמלית היא אבל למעלה מזה מקום פטור הוא:

הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ אֵינָן גְבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. מָאן דְּאָמַר. גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה אֲפִילוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא כָל אֲוֵיר כַּרְמְלִית בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה.

Traduction

On a cru devoir supposer que celui qui exige un intervalle inférieur à 4 palmes est même de cet avis s’il s’agit de vaisseaux inférieurs à 10 palmes de hauteur; l’avis opposé, permettant un intervalle de 4 palmes, parle aussi de hauteur au-dessus de 10 palmes. R. Hanania fils de R. Hillel dit que tout l’air de cet emplacement intermédiaire devra être compris dans les 10 palmes sur le niveau de l’eau, non compris l’espace du fond.

סְפִינָה שֶׁבַּיָּם גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם הָֽיְתָה עֲמוּקָה מִן הַמַּיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה מִן הַמַּיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם. אֲבָל לֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָעֵי. וְלָמָּה מִתּוֹכָהּ לַיָּם מוּתָּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. אִין כֵּינִי. אֲפִילוּ מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. וְלָמָּה מִן הַיַּם לְתוֹכָהּ אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲמוּקָה עֲשָׂרָה. אִין כֵּינִי. אֲפִילוּ מִתּוֹכָהּ לַיָּם. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְלָמָּה מִתּוֹכָהּ לַיָּם מוּתָּר. מִפְּנֵי סַכָּנָה.

Traduction

Si un vaisseau a une hauteur de 10 palmes, il n’est pas permis d’y rien apporter de la mer, ni de lui dans la mer. R. Juda dit: si le bâtiment à une profondeur de 10 palmes, plongeant dans l’eau, sans dépasser de 10 p. le niveau de l’eau (467)Il plonge plus en raison de sa charge., on peut y apporter de la mer, non opérer à l’inverse. R. Abahou, au nom de R. Yohanan, objecta qu’il y a là une inconséquence: puisqu’il est permis d’en apporter dans la mer en raison de sa hauteur inférieure à 10 p., il devrait être aussi permis d’y apporter des objets venant de la mer, l’autorisation étant fondée sur son caractère intermédiaire? Si, au contraire, il est défendu d’y rien apporter venant de la mer, en raison de sa profondeur de 10 p., l’inverse devrait être également interdit? Il est seulement permis de décharger le bateau, répondit R. Aboun, en raison du danger d’eau que le bâtiment court et pour lequel il est indispensable de l’alléger de suite.

Pnei Moshe non traduit

ספינה שבים וכו'. תוספתא היא בפ' אחד עשר:

ר' יהודה אומר וכו'. ולקמיה פריך עלה ומשני:

ולמה מתוכה לים מותר מפני שאינה גבוה עשרה מן המים ולא הויא אלא כרמלית ואינו אלא כמטלטל מכרמלית לכרמלית בתוך ד' אמות דמותר אפי' לכתחלה:

אין כיני. אם כן אפי' מן הים לתוכה מותר:

ולמה מן הים לתוכה אסור. וכן איפכא דמן הים לתוכה אמאי אסור אם מפני שהיא עמוקה עשרה ומחשבת לה רה''י א''כ אפי' מתוכה לים נמי לא דמ''ש דאי אזלת בתר עומקה א''כ לעולם אסור:

מפני סכנה. היינו טעמא שהתירו מתוכה לים שאם אתה אוסרו לטלטל אף מתוכה לים ולא יכול להוציא השופכין שלו ושאר צרכיו יבא לידי סכנה:

סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. פָּחוּת מִכֵּן מוּתָּר. מַה בֵין סֶלַע וּמַה בֵין סְפִינָה. סְפִינָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. סֶלַע בִּמְקוֹמָהּ הִיא. וְלֹא כַרְמְלִית הִיא. כְּלוּם הוּא מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכַרְמְלִית אֶלָּא בְאָרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי אִילָא. עַל רֹאשָׁהּ. סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. יוֹתֵר מִכֵּן נַעֲשִׂית כִּמְחִיצָה שֶׁהוּקְּפָה זְרָעִים שֶׁאֵין מוּתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. פָּחוּת מִכֵּן מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכָהּ וּמְטַלְטְלִין בָּהּ עַד בֵּית סְאָתַיִם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מֵעַתָּה שְׁתֵּי כַרְמְלִיּוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לְזוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. מִכֵּיוָן שֶׁהַיָּם מַקִּיפָהּ מִכָּל צַד כְּמִי שֶׁכּוּלָּה כַּרְמְלִית אַחַת.

Traduction

Si un rocher en mer est haut de 10 p., il n’est pas permis d’y rien porter venant de la mer, ni à l’inverse; s’il a un peu moins, ce sera permis. Pourquoi cette différence entre le rocher et le navire? Ce dernier monte et descend, selon les vagues; tandis que le rocher est immobile. Mais ne va-t-il pas sans dire que celui-ci est permis à titre de Karmelit? Oui: mais, dans cet espace intermédiaire, on ne peut déplacer d’ordinaire qu’en observant la limite des 4 coudées, tandis que le rocher pourra être parcouru en entier. R. Ila pose une autre règle, analogue à son point de départ (468)B. Eruvin 67b.: si le roc a 10 p. de haut, on ne peut rien y apporter venant de la mer, ni à l’inverse; s’il a plus, on le considère à l’instar des séparations imaginaires établies pour les plantations, dans les limites desquelles il est interdit de déplacer au-delà de 4 coudées; lorsqu’au contraire la hauteur est moindre, que l’on peut y apporter des objets venant de la mer, ou opérer à l’inverse, on peut y déplacer les objets jusqu’à une distance pouvant contenir 2 saas. S’il en est ainsi demanda R. Aboun b. Hiya, est-il permis de porter des objets d’un Karmelit à l’autre, lorsqu’ils se touchent? Non, répondit R. Hanania fils de R. Hillel, on permet le transport de la mer sur le roc, et vice versa, parce qu’elle l’entoure de tous côtés et constitue pour ainsi dire un seul Karmelith.

Pnei Moshe non traduit

סלע שבים וכו'. תוספתא שם וכדמפרש טעמא לקמיה:

ספינה עולה ויורדת. היא וכלומר שאי אפשר לו לצאת מתוכה ולעשות צרכיו שתמיד הולכת היא ולפיכך התירו לטלטל מתוכה לים אבל סלע במקומה היא ויכול לילך ממקום שהוא לטלטל ולשפוך שופכין דידיה:

ולא כרמלית היא. אסיפא הוא דפריך דקתני פחות מכאן מותר ואמאי והרי אם אינה גבוה עשרה מיהת ככרמלית היא וכלום מותר הוא לטלטל לכתחלה בכרמלית ואמאי קתני סתם מותר:

אלא בארבע אמות. הא דקתני מותר לאו בכולה קאמר אלא עד ד' אמות:

אמר ר' אילא על ראשה. כלומר דר' אילא לא בעי לפרש הכי להסיפא אלא על ראשה היא דשייך למימר הכי דקתני אם גבוה עשרה אין מטלטלין וכו' והיינו בגוונא דלא שייך בה דין כרמלית כגון שאינה רחבה הרבה הלכך מתוכה לים או איפכא אסור דהוי כמטלטל מרה''י לכרמלית או מכרמלית לרה''י ואם הוא יותר מכאן והיינו שהיא רחבה ביותר נעשית כמחיצ' שהוקפה לזרעים שבתוכה לא לדירה דין כרמלית יש לה שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות:

פחות מכאן וכו'. סיומא דדברי ר' אילא היא כלו' אבל הסיפא דקתני פחות מכאן מותר והיינו שהיא פחותה מגבוה עשרה אין לה דין כגדר גבוה עשרה שהוקף לזרעים ומטלטלין מתוכה לים וכו' ובתוכה מותר לטלטל עד בית סאתים והכי תני לה בתוספתא פחות מכאן ה''ז מותר ובלבד שיהא כבית סאתים:

ר' בון בר חייה בעי. על הא דקאמר מטלטלין מתוכה לים הא מיהת כרמלית היא ומעתה נאמר שתי כרמליות סמוכו' זו לזו מותר לטלטל מזו לזו בתמיה הא מיהת לכתחלה אסור הוא:

מכיון וכו'. שאני הכא דמכיון שהים מקיפה להסלע מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת היא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source